לפני שנה בערך, מתישהו לפני-אחרי-סביב החתונה של אחי הצעיר, ישבנו אצל הורי באיזה יום שישי, ואבא שלי, שאל אם אכפת לנו שישאל משהו. לא היה אכפת לנו, והוא שאל למה אנחנו לא ממסדות את הקשר; למה, בעצם, אנחנו מחכות.
התפתח דיון שלם על משמעות המיסוד, למה ומתי צריך אותו. אבא היה סבור שמיסוד הקשר הוא שלב הצהרתי, סימבולי, ושהאקט הזה נחוץ ואף הכרחי, בעוד שאני טענתי שמבחינתי, השאלה היא האם יש צורך למסד פורמאלית, וגם הוספתי שנראה לי שהצורך הזה מגיע עם הכוונה להביא ילדים, ולא ממש לפני כן.
היום אני קצת חושבת אחרת, כי כידוע, רק חמור אינו משנה את דעתו (ואכן, אם יש ברכה בעובדה שאני נוטה לשנות את דעתי לעיתים מזומנות, או לתזז בין דעות מנוגדות ששתיהן נראות לי הגיוניות להפליא, הרי זו העובדה שלפחות אני יכולה להיות בטוחה שאתון – אני לא). ובדיוק בגלל זה משעשע אותי שיצא ככה שקבענו תור לרופא, כדי לפצוח רשמית במסע לקראת השכפול העצמי, ובמקרה יצא שכשדיברנו עם עורכת הדין, מועד הפגישה שהציעה היה לאותו יום, כמה שעות אחרי התור האמור.
וכל זה יקרה מאוחר יותר היום.
פתאום, למרות מיטב מאמציי לעשות down play כהרגלי, כדי שאפשר יהיה להכיל את ההתרגשות, שלא תציף אותי חלילה – היום זה לא כל כך עובד לי.
כשיש שתיים 
באיחור קל, אך אופנתי לעילא: מזל טוב, בהצלחה, לנשום עמוק.
עזוב, הכי חשוב זה האופנתי..
תודה 🙂
וכבר חזק בנשימות העמוקות.
הייתי פעם בחתונה כזאת, אימא של חבר שלי שכבר בעצמו עבר את גיל 30 גילתה לפתע שהיא מאוהבת באישה והן מיסדו את הקשר (הוא קיבל את זה יפה, טען שכל אחד חולם על אם חורגת יפה וצעירה..) בכל אופן בטקס החתונה היא אמרה שהיא מודה לכולם על התמיכה והקבלה ושאם הבן שלה היה מגיע אליה ואומר לה שהוא מאוהב בבחור בכלל לא בטוח שהיא הייתה מגיבה כל כך יפה (!!).
חוץ מזה גם היא וגם הבן שלה חוזרים בתשובה , למרות שהוא בן יחיד היא חתמה לו לשירות קרבי בצבא והיא אשת שמאל שמקיימת קשרים ענפים עם פלשתינאים באנגליה כך ששום דבר אצלה לא מפתיע אותי כבר.
נו, היא נשמעת אשה מרשימה.
הו, בהצלחה 🙂
תודה רבה! 🙂