דְּיוֹקָן כְּמוֹ-מֵאֵיזוֹ-טַיֶּלֶת,
בָּעֵינַיִם חַי וְחַם וּמְדֻיָּק,
פֶּתַע נִשְׁבַּר בְּקַּו הַלֶּסֶת לְחִיּוּךְ שִׁלְדִּי מְעֻוָּת
כְּשֶׁהַהַכָּרָה מִתְנוֹדֶדֶת עַל הַסַּף מְעֻרְפֶּלֶת
לַשְּׁקַעֲרוּרִיּוֹת בִּפְנֵי הַסֶּלַע יֵשׁ שְׂפָתַיִם שֶׁפּוֹצְעוֹת
גַּם אִם לְיוֹדְעֵי ח"ן בִּלְבַד נֶחְשָׂפוֹת אֶצְבָּעוֹת
וְלִרְגָעִים מִתְגַּלָּה בָּהֶן כַּף יָד פְּתוּחָה
רֹב הַזְּמַן הֵן אֶגְרוֹף סָדוּק שֶׁל אֲדָמָה חָרָבָה.
בְּאַחַת מֵקִיץ
נָשׁוּךְ-נֶחְלַם
קֵץ שֶׁקֹּדֶם סֵרֵב
כְּשֶׁאַטְלָס הַלֵּב
נִּרְדַּם, וְנִשְׁמַט מִגַּבּוֹ הָעוֹלָם.
כשיש שתיים 