וְאִם הָיְתָה דֶּרֶךְ, הַאִם הָיִיתִי רוֹצָה לַחְזֹר מִלְּהֵהָפֵךְ לָאִשָּׁה שֶׁצּוֹפְרִים לָהּ בָּרַמְזוֹר, כִּי כְּבָר יָרֹק וְהִיא עֵינֶיהָ בַּכָּחֹל מְאוֹד בַּצִּפּוֹרִים שֶׁמַּחְלִיקוֹת בְּמַגְלֵשׁוֹת לֹא-נִרְאוֹת, מָה יֵשׁ שָׁם בַּנְּקֻדָּה שֶׁאֵלֶיהָ צָלְלוּ בְּאַחַת פִּתְאוֹם הִמְרִיאוּ בִּשְׁתַּיִם, לְמָה הִתְכַּוֵּן לֵב הַצִּפּוֹר שֶׁבְּתוֹכָן, הַאִם בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן הֵן חָפְשִׁיּוֹת כְּמוֹ בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן בָּן וּפָרְטִי נַמְּקִי וְהַסְבִּירִי הַאִם וְכֵיצַד הֵן קְשׁוּרוֹת לַשַּׁלְדָּג עַל דַּף הַנְּיָר, זֶה שֶׁבְּצִדּוֹ הָאֲחוֹרִי שֵׁם בַּפִּנָּה הַיְּמָנִית-עֶלְיוֹנָה שֵׁם בַּפִּנָּה הַשְּׂמָאלִית-תַּחְתּוֹנָה וּבֵינֵיהֶן תְּהוֹם לְבָנָה, וַאֲנִי, שֶׁכָּל פְּגִישָׁה שֶׁל הַלֵּב מְהַדְהֶדֶת בָּהּ מִלִּים שֶׁל אֲחֵרִים עַל כָּרְחִי נֶהֱדַפְתִּי אֶל 'אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד לָךְ דְּבָרִים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אַגִּיד', מִסְפָּר 35 לְרָאנָא [וּבֶאֱמֶת, 36, אֵין מִלִּים, כְּאִלּוּ רֵיק הוּא כֻּלּוֹ רִקּוּד שֶׁל נִקּוּדוּפִסּוּק, וְהִיא פַּעַם אָמְרָה – שָׁם שָׁמַעְתִּי פְּלִיאָה נוֹגַעַת בְּגַאֲוָה – 'אֲנִי רוֹאָה אֶת הַגּוּף הַשֵּׁנִי'.]
כשיש שתיים 