אַל תִּנְחֲתִי חָזָק
עַל הָעֲקֵבִים.
כְּדֵי לְשַׁכֵּךְ זַעֲזוּעִים
כַּוְּנִי לְמֶרְכָּז הַמִּדְרָךְ
תְּנִי לָהּ שֶׁתְּשַׁגֵּר הִיא אוֹתָךְ
כְּמוֹ-קְפִיצִית, מֵעַצְמָהּ
לַצַּעַד הַבָּא.
מַרְגִּישָׁה?
בִּשְׂמֹאל זֶה עוֹבֵד יָפֶה
אֲבָל יָמִין מִתְקַשָּׁה
לְהִתְרַכֵּךְ
לְחַכּוֹת לְתוֹרָהּ
לְהִשְׁתַּלֵּב בַּתְּנוּעָה
לְשַׁחְרֵר
עַד שֶׁתִּמָּשֵׁךְ.
הִיא פָּשׁוּט רֶגֶל
שֶׁרְגִילָה לְהוֹבִיל.
שִׂימִי לֵב אֵלֶיהָ
דַּיְּקִי אוֹתָהּ
פַּעַם וְעוֹד פַּעַם וְעוֹד
הָבִיאִי אֶת הַתְּנוּעָה
מִשְּׁרִירֵי הַלִּבָּה.
תָּרִימִי בִּרְכַּיִם
הַרְפִּי אֶת הַכְּתֵפַיִם.
תַּרְפִּי, תַּרְפִּי,
אֲבָל אַל תְּאַבְּדִי
אֶת מֶתַח הַהִמָּשְׁכוּת
כְּמוֹ מֵהַקָּדְקוֹד מַמָּשׁ.
וּכְשֶׁקָּשֶׁה – אַל תְּכַוְּצִי אֶת בֵּית הֶחָזֶה,
אַל תִּזְקְרִי סַנְטֵר,
אַל תַּנִיחִי לְעַצְמֵךְ לְוַתֵּר
עַל הַנְּטִיָּה לִקְרַאת, הַמְּקַדֶּמֶת-פְּנֵי.
זִכְרִי אֶת הַפְּצִיעָה.
הַקְפִּידִי לָנוּחַ כְּשֶׁצָּרִיךְ
לְהָנִיחַ כְּשֶׁצָּרִיךְ
לֹא כְּשֶׁמְּאֻחָר מִדַּי וְאֵין בְּרֵרָה
וְלֹא כְּמַשְׁבֵּר – כִּמְחֻיָּבוּת דַּוְקָא,
כְּאֹרֶךְ נְשִׁימָה.
יָבוֹא רֶגַע שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה
לְשִׁיּוּט בִּלְתִּי-מִתְאַמֵּץ,
לִתְחוּשָׁה שֶׁאֶפְשָׁר פָּשׁוּט לְהַמְשִׁיךְ
עַד אֵינְקֵץ.
כשיש שתיים 