זו כן מס' 42

גדלתי בחבר'ה. החבר'ה של ההורים שלי שהלכו איתם מביה"ס היסודי ואז לתיכון ואז לגרעין, ואנשים שהצטרפו לגרעין ובני זוגם. בהמשך הצטרפו פה ושם גם אנשים מבחוץ, ממקומות עבודה. ממקומות העבודה של ההורים שלי, הכוונה. שלא לדבר על זה שמקום העבודה של אבא שלי, החברה שהקים, הפכה למקום עבודה של כמה וכמה מאנשי החבורה ההיא לתקופההמשך לקרוא "זו כן מס' 42"

בית בלב

לכאורה, לא הגיוני לנסוע מכפר סבא ליפו כדי להעביר אוטו מבחן רישוי שנתי.מנגד, לכאורה, כן הגיוני לנסוע מכפר סבא ליפו כדי להעביר אוטו מבחן רישוי שנתי, כשהאוטו כבר ישן וישנו מוסך אחד שמכיר אותו לפני ולפנים, וגם אותך מכירים בו כבר שנים ואת מכירה בו את האנשים.לכאורה, זו הייתה הסיבה.אבל האמת היא, הרי, שהייתי לוקחתהמשך לקרוא "בית בלב"

על הריצה

"חליפין מרתקים ובלתי פוסקים מתקיימים בין העצמי הטבעי של עורב לבין העצמי המתורבת שלו, בין אוכל הנבלות לפילוסוף, אלת ההוויה השלמה והכתם השחור, בין עורב לציפוריות שלו. נדמה לי שאותם חליפין עצמם מתקיימים בין אבל לחיים, אז ועכשיו. אני יכול ללמוד ממנו המון."מקס פורטר, אֵבֶל זה הדבר עם הנוצות, מאנגלית: עודד וולקשטיין (כתר, 2017) "האםהמשך לקרוא "על הריצה"

הרעוּת

ביומיים בלעתי את מה שאבד בזמן, ספרה של נורית גרץ שמתעד את עשרות שנות החברות בינה לבין עמוס עוז. נתקלתי פה ושם בשמו של הספר, וכותרת המשנה שלו – "ביוגרפיה של ידידות" – במיוחד ישבה לי אי שם בירכתי התודעה, ואף על פי כן לא דירבנה אותי מספיק בשביל לעשות עם זה משהו. הספר נכנסהמשך לקרוא "הרעוּת"