"אֵיךְ לֹא תִּגְאֲלוּ וְנִגְאַלְתֶּם"

בשנת 1347 נולדה בסיינה שבאיטליה קתרינה בנינקאסה (Benincasa), שלימים נודעה בשם קתרינה מסיינה – תיאולוגית ומיסטיקנית, שהוכרזה כקדושה עוד במאה החמש-עשרה ובשנת 1970 אף היתה לאחת משתי הנשים הראשונות שזכו לתואר "דוקטור של הכנסייה" (מורי הכנסייה הקתולית). מילדות התנסתה קתרינה בחוויות מיסטיות יוצאות דופן, שהגיעו לשיאן כשהיתה בת עשרים ואחת בצורת "נישואין מיסטיים" עם ישוע.המשך לקרוא ""אֵיךְ לֹא תִּגְאֲלוּ וְנִגְאַלְתֶּם""

שאלה של אחריות: על תומאס מור כאינטלקטואל

חמש-מאות שנה מלאו לפרסום אחד החיבורים הבולטים של תרבות המערב בעת החדשה המוקדמת – אוטופיה (1516), חיבורו של תומאס מור (More) על אודות תושביו של אי דמיוני בשם זה (משמעותו של השם ביוונית היא "שום מקום") ואורחות חייהם. בין אם כחזון על "שומקום" אידילי, כדגם של חברה אידיאלית או כפרפרזה מחוכמת על פוליטיאה לאפלטון –המשך לקרוא "שאלה של אחריות: על תומאס מור כאינטלקטואל"

אתיקה של גיבורות

בשיאם של ימי הביניים, במאה השתים-עשרה, הפכה ההטפה לאחת המשימות העיקריות שלקחו על עצמם יחידים ותנועות של הדיוטות. הם ביקשו לעצמם מעורבות דתית גדולה מזו שהכנסייה הועידה לשכמותם באופן מסורתי, ואת דבקותם החדשה ביקשו לקיים באמצעות אימוץ אידיאל חיי השליחים (vita apostolica), שלרוב התאפיין בסגפנות ובעוני מרצון, ובעת ההיא נטען גם בפרשנות חדשה ורדיקלית מבעבר,המשך לקרוא "אתיקה של גיבורות"

זרים בירושלים

עץ הדקל שמחוץ למרפסת, גבוה כמו בניין, יותר מהבניין, מאוושש ברוח, ברחש שגם אחרי שנים, גם בקיץ, אני עדיין מבלבלת עם רחש סערה. "את גרה ביפו? מול הים? את רואה אותו?" שאל אותי ס' אתמול על המדרגות, מתחת לטחנת הרוח של מונטיפיורי. "לא רחוק ממנו, אבל לא רואה אותו. בעיקר מרגישה את הרוח," חייכתי. הייתה שעתהמשך לקרוא "זרים בירושלים"

ביום הזה

ביום הזה אני צמה, כבר הרבה שנים. אני לא חושבת שהרעיון של יום זיכרון (ככלל) הוא שגוי או חסר ערך. אין פסול בבחירה – גם צורך, לפעמים אפילו חובה והכרח – של אומות לציין אירועים משמעותיים. זה תקף בעיניי גם אם בשאר ימות השנה אנחנו לא הוגים בשואה, לצורך העניין, יומם וליל. כן, קיים פער ביןהמשך לקרוא "ביום הזה"