מה נעשה

מטפלת יהודיה מתחילה לעבוד בגן מעורב ביפו. יום-יומיים, מתחילה לעשות קולות "קשה לי לבוא לפה". כעבור יומיים מצטרפת מטפלת נוספת, מוסלמית. היהודיה רואה אותה ונשתלת במקום. למחרת מתקשרת ומודיעה שיותר לא תגיע. מועמדת אחרת מתקשרת במענה למודעת "דרושים". מציגה את עצמה ומיד מוסיפה: "אני ערביה". מה שבטוח – בטוח. ס' מספרת לי את כל זה

"חברה"

בבוקר התייצבנו מוקדם במוסד הרפואי שבו התעתדתי לעבור איזה הליך. הכול היה יעיל ומקצועי ומסביר פנים ונוח, ועד מהרה מצאתי עצמי מול אחות ששאלה על גובה ומשקל ושוב ושוב וידאה אם אני כן או לא אלרגית למשהו, כל משהו, והיסטוריית ניתוחים ולידות ומצב אישי. ואני עניתי: מטר שישים ושלוש, ושבעים וכמה קילוגרמים – "צריך להחליף

בעד הדיון

זוהי תמונה בת שעתיים-שלוש: פעוטה ואמה, חוגגות קבלת צו אימוץ. הפעוטה בת שנה ושלושה חודשים. כמובן, היא לא מבינה שאומצה, לא מה המשמעות של הדבר וגם לא למה זה משמח ומרגש. היא שמחה כי אמא שלה משחקת אתה, ומעניקה לה תחושות ביטחון ושייכות ושמחה גדולה, כפי שהיא עושה כבר שנה ושלושה חודשים. החיים שלה שמחים,

טלו קורה

אז אבי ורצמן, סגן שר החינוך מטעם "הבית היהודי", חושב ש"משפחה זה אבא, אמא וילד" ולא זוג הורים מאותו מין וילדם. הלם ותדהמה. שמישהו יביא לי כוס מים קרים. ואיזה כיסא. נכון, זה לא מצחיק בכלל שאדם שמחזיק במשרה ציבורית-ממלכתית – ועל אחת כמה וכמה במשרד החינוך – מתבטא באופן הומופובי (או גזעני או מפלה

נזיד עדשים

העולם מקום משעשע, חביב וקוהרנטי. בשבוע שעבר הלנתי על מנגון העסקה פוגעני באוניברסיטה, שבמסגרתו נחסכים כמה שקלים במס הכנסה בתמורה לוויתור על זכויות סוציאליות, והנה, הבוקר, השיטה מכה שנית: "יש עתיד", מפלגתו של המאור והמושיע הגדול, הגיעה להסכמה עם "הבית היהודי", מפלגתו של הפוליטיקאי הנכלולי והתחמן, שזוגות של הומואים (אגב, הומואים as in גברים הומואים;