החלום הנאצל ההוא

מחמישה יוצא אחד. זה שנשאר, ואלה שהולכים. כל כך הרבה זמן אמרתי לעצמי, תזרקי את זה כבר, תזרקי כבר הכול. את כל הקלסרים, על הררי הדפים שבתוכם, עם ההערות הצפופות באלכסון בשוליים, תרגומים, דפים עם רעיונות, חיצים, כתב קדחתני, מהר מהר לתפוס את קצה הרעיון הזה בזנבו, שלא יברח ממני כל ההיגיון הפנימי שלו תוךהמשך לקרוא "החלום הנאצל ההוא"

לעזוב את יפו

ההכרה עטה באחת בחמש לפנות בוקר, כשפטפוטיהן המצווחים של הדררות בחלון המטבח גוררים אותי מהשינה, אל דלת חדר הילדות, לסגור, פן תתעוררנה בשעה שכוחת אל כזאת, אל ערנות קהת חושים, אל ערפילי מחשבות הולכים ומתבהרים, מתמקדים כמו תמונה שמחפשת פוקוס, יוצאת ממנו, מתחדדת שוב: הגירה. זה מה שזה. הגירה-זוטא, נכון, ועדיין. אין שקט ביפו. ישהמשך לקרוא "לעזוב את יפו"

אנטרופיה שנייה

  החוק השני של התרמודינמיקה: האנטרופיה של מערכת מבודדת תרמית אינה יכולה לקטון, והיא תישאר קבועה רק אם כל התהליכים הינם הפיכים. אנטרופיה הינה מדד לאי-סדר. (מתוך: אתר מכון דוידסון) [אנטרופיה ראשונה]     שוב נסיעה באיילון, באמצע הצהריים הפעם; הפעם משחקת משחק אחר: לא עוצמת חצי עין ובכל זאת סומאת. ברמקול בלוטות אדום קטןהמשך לקרוא "אנטרופיה שנייה"

גרעין עיקש

  הנוסעת האחרונה, רומן שני פרי עטה של טל ניצן, מציב גיבורה צעירה, פצועת חוויה רגשית מבית. היא חיה בתל אביב בגפה, זאבה בודדה המתניידת על אופניים ומתפרנסת משליחויות, שמגלגלות אותה בתורן לפרנסה מפוקפקת יותר. בעיצומו של המאבק להתגבר על צלקות הנטישה הרגשית של הוריה, להיגמל מהדהירה מטה של נעוריה "הסוערים", נתקלת נינה בצעירה אחרת,המשך לקרוא "גרעין עיקש"

בין ספרות להיסטוריה

לעיתים, כשאנו בנות מזל במיוחד, קורה שפרויקט בעבודה נופל לך – לגמרי במקרה – על מחשבות שמלוות אותך מפה לשם שנים כבר, באות והולכות, לפרקים דועכות, פעמים גוברות ביתר שאת. זרם תודעה קליל הביא אותי לעלעל שוב במטלה מסכמת קצרה שכתבתי בשנת 2006 – מזמן, מזמן כל כך – בקורס 'מבוא למאה העשרים' שלימד בעזהמשך לקרוא "בין ספרות להיסטוריה"