הכניסיני

בקיץ 2003 השתתפתי בסדנת כתיבה בהנחיית גַיִל הראבן. זו הייתה הסדנה השנייה והאחרונה בה השתתפתי, והצלחתי לכתוב במהלכה רק קטע יחיד. היא הייתה גדולה מדי, שטחית מדי, והמנחה אכזבה ביחסה לקבוצה, על אף שכבר אז – אחרי שאהבה נפשי שהלם בלבי ובין רקותיי ועד היום הוא מעין דופק שאליו אני חוזרת פעם באיזה זמן –המשך לקרוא "הכניסיני"

גברת עם אישור חניה

המסדרון באוניברסיטה באותה קומה עליונה היה כמעט ריק לחלוטין אתמול סביב השעה שתים-עשרה בצהריים. "טקס לרבין" קוראים לזה, כאילו באמת זה בשבילו וראוי לכבודו כל ה"שרים-בכיכר-ומעל-כל-במה" הזה, והאוניברסיטה, כיאה וכראוי, שבתה מכול מלאכתה ופינתה את השעה שבין חצות היום לאחת בצהריים על מנת לאפשר לכול דכפין להשתתף. זאת אומרת, לעמוד בחום היוקד של שעת הצהרייםהמשך לקרוא "גברת עם אישור חניה"

מארון לארון

לפני כשבוע עשינו סדר בארון. אחרי חודשים ארוכים של איומים (אני) והבטחות (היא), הרגע סופסוף הגיע. זה לא היה מקרי. לא, לא. הגענו הביתה אחרי ארוחה משפחתית מהסוג שמרגיש כאילו מטרונום כללי יצא קצת מאיפוס, כינוס שלא ממש התיישב לאף אחד מהנוכחים, ואיכשהו צלחנו אותו בשלום, אך הותשנו. זה בסדר, יש ימים כאלה. אבל כשהגענוהמשך לקרוא "מארון לארון"